<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער העשרים</h1>
<h2>דף צד.</h2>
ולענין אי מהני נאמנות לגבי לקוחות או לא פלוגתא דרבואתא היא והרמב"ם ז"ל כתב בפרק ט"ז מהלכות אישות [ה"כ] דלא מהני וכן היה דן הרא"ש ז"ל [כתובות פ"ט סכ"ב] משום דנפישי רמאי וכו' כדאיתא בחשן בסימן (ע') [ע"א]. כתב בעל העטור ז"ל [מאמר חמישי נאמנות] והלכתא אין לסופר לכתוב נאמנות ושאר שופרא דשטרא אלא אם כן נמלך בבעלים, ולא אמרינן טעות סופר היא אלא באחריות, ועל כן כותבין בשטרות [וקנינא מיניה] על הנאמנות [בפירוש]. וכן כתב הרב אלברצלוני ז"ל לרבנו האיי גאון ז"ל האי מאן דמקבל עליה למכתב שטרא בכל לישנא (דוכותא) [דשטרא] אף על גב דלא ידע סהדא לחזוקי כראוי כיון דכתב ביה ואחריות שטרא דנן קבילית עלאי כחמר כל שטרות דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כתופסי דשטרי קאי לכל כללות דתחות עניניה אבל תנאין כגון נאמנות בהלואה אי נמי בטול מודעי במתנה לא (חייבים) [מחייבינן] ביה עד דמפרשן ושטרא מעליא לכל מילי, דהוו כגופא דשטרא. והאי דקאמר רבנו האיי גאון ז"ל דשטרא מעליא לכל מילי פירוש שלא תאמר שכיון שכתבו העדים מה שלא אמר להם דהוו להו רשעים ועדותן פסולה, לכך כתב ז"ל שכיון שדרך לכתוב כך בכל שופרא דשטרא שאינן פסולין. והשטר כלו כשר ואותו תנאי אינו כלום, אלא אם כן כתבו שכך אמר להם בפירוש ותו לא מידי. ועוד יש בנאמנות דברים (אחרים) [ארוכים] והרבה דינים וראיתי לקצר שלא לצאת מכונת המאמר הזה שאין (כונתי) [כונתו] להיות חבור לדיינין אלא חבור לסופרים ובמה שהוא תלוי במלאכתם ובאומנותם ובזה די.
